מבחן בוזגלו
מבחן בוזגלו הוא למעשה מונח שמקורו מתחום המשפט. עם הזמן קיבל הביטוי משמעות מיוחדת ואחרת.
הכל החל בשנת '76, בהחלטה שנתן היועמ"ש לממשל דאז, אהרון ברק, לפתוח בחקירה פלילית נגד אשר ידלין בחשד לגניבה וקבלת שוחד במסגרת תפקידו כמנכ"ל קופת חולים כללית. ברקע, ידלין עתיד היה להתמנות לתפקיד נגיד בנק ישראל.
היועמ"ש החליט לסרב לקיים את החקירה של ידלין במשרדו ועמד על כך שהוא יתקיים במתקן משטרתי באומרו, כי דין חשוד במעמד גבוה יהא כדין של כל אזרח מן השורה. בסופו של דבר ידלין הורשע ונגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל.
החלטת ברק נחשבה לצעד נועז באותם ימים וכשהתבקש להתייחס אליה אמר: "דין ידלין - כדין בוזלו". ברק התכוון לכך שבפני החוק אין הבחנה בין חזק לחלש ובמושגים של אז, בין האליטה האשכנזית הותיקה לבין עולים מזרחיים חדשים.
המשמעות המקורית של המונח "מבחן בוזגלו" הייתה שחיטות שלטונית אך נהפך עם הזמן למבחן תרבותי בין קבוצות עדתיות.
בשנים האחרונות נטבע גם המונח "מבחן בוזגלו הפוך" המתייחס לרדיפה כלפי אישי ציבור, בהתבסס על חשדות חסרות בסיס, שאף כלפי אזרח רגיל, לא היו מצדיקים פתיחה בחקירה פלילית או מתן גזר דין חמור.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי