עבירת הפקרה לאחר פגיעה (תאונת פגע וברח)
תאונות פגע וברח מתרחשות לא מעט בכבישי הארץ. תאונות אלה בהן הנהג הפוגע נמלט מזירת התאונה מסיבות שונות מעוררות סוגיה מוסרית כבדת משקל. תאונת פגע וברח מוגדרת בחוק העונשין כעבירה של הפקרה לאחר פגיעה ומכיוון שמדובר במעשה הנחשב לשפל ביותר, המחוקק מצא לנכון להשית עונשי מאסר כבדים על המורשעים בעבירה זו. על יסודות העבירה והענישה הצפויה במאמר הבא
מדי שנה מתרחשות בישראל כ-700 תאונות פגע וברח הכוללות נפגעים. על פי נתוני המשטרה ועמותת אור ירוק כ-901 בני אדם נפגעו בתאונת פגע וברח בשנת 2016 מתוכם 63 נפגעו באורח קשה וכ-14 בני אדם מצאו את מותם. מדובר בנתונים קשים ואין חולק כי התופעה הפכה למכת מדינה של ממש. מעבר לתוצאות ההרסניות הנובעות מביצוע העבירה, נדמה כי מדובר גם בתופעה מדאיגה של התפוררות מוסרית בקרב האוכלוסייה בישראל.
מאפייניה של עבירת ההפקרה לאחר פגיעה
תאונת פגע וברח היא תאונת דרכים במסגרתה הנהג הפוגע פגע ברכוש או בנפש וברח ממקום התאונה לאו דווקא באמצעות רכבו, ומבלי למלא אחר דרישות החוק הקבועות בסעיף 144 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 כגון עזרה לנפגעי התאונה או מסירת פרטים במקום התאונה.
עבירת ההפקרה לאחר פגיעה אשר מנויה בסעיף 64א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תתממש בהתקיימם של התנאים הבאים: כאשר הנהג אשר היה מעורב בתאונת הדרכים ידע או היה עליו לדעת כי נפגע בה אדם או עשוי היה להיפגע בה אדם וכאשר הנהג אשר מעורב בתאונה לא עצר במקום התאונה, או קרוב אליו ככל האפשר כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה.
כמו כן, לפי החוק גם נהג שסבור שהוא אינו אשם בתאונה חייב להישאר במקום עד להגעת שירותי ההצלה. בנוסף, עצם העובדה שהנהג הפוגע לא היה מודע לכך שאדם אחר נפגע אינה פוטרת אותו מאחריות לעבירה. גם נהגים אשר עצרו במקום התאונה אך לא הזעיקו עזרה או המשיכו בנסיעה במטרה לחבור לגורמי ההצלה ייחשבו כמי שהפקירו אדם אחר ועלולים למצוא עצמם מואשמים בביצוע העבירה.
היחס של בתי המשפט לעבירה
בדומה למחוקק גם בתי המשפט לתעבורה רואים בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה עבירה חמורה מבחינה מוסרית וחברתית והיא נחשבת לאחת מהעבירות הקשות ביותר בהן ניתן להאשים אדם הן מבחינת הענישה המוטלת בגינה והן מבחינת הכתם המוסרי והקלון אשר דבק במורשעים בגינה.
בריחתו של הנהג הינה מעשה אנטי חברתי ואנטי מוסרי כפי שעולה מפסיקותיו של בית המשפט וגם אם הנהג לא אשם בגרימת התאונה, הרי שעצם בריחתו מהווה עבירה מוסרית. בית המשפט נוטה להבחין בין שני סוגים של תאונות פגע וברח. במקרה הראשון מדובר בנהג שלא ידע כי הוא פגע באדם אחר ובכל מקרה הוא לא עצר במקום כדי לאמוד את הנזקים ולהזמין עזרה על פי הצורך - דינו יהיה עד 3 שנות מאסר. במקרה בו הנהג היה מודע לתאונה ולכך שאדם כלשהו נפגע במסגרתה, ואותו אדם לא עצר במקום והזעיק עזרה דינו יהיה עד 7 שנות מאסר. במקרים בהם הנפגע נפטר בסופו של דבר כתוצאה מהתאונה דינו של הפוגע יהיה עד 14 שנות מאסר. כמו כן במקרים בהם היה נוכח נוסע נוסף ברכב של הנהג הפוגע דינו יהיה כמחצית מעונשו של הנהג הפוגע למעט קטין שגילו עד 16 שנים.
בהתאם לנתונים שנאספו מהרשות השופטת בתי המשפט מטילים בממוצע עונש של שנתיים ושבעה חודשי מאסר בפועל וקנס כספי בגובה של 2,179 ₪. עם זאת במקרים חמורים בהם נהרג אדם או נפצע קשה כתוצאה מהתאונה, לרבות מקרים הזוכים לסיקור מאמצעי התקשורת העונשים ממריאים לעונשי מאסר דו ספרתיים. אחד המקרים המפורסמים בהקשר זה הוא התאונה בה נדרס למוות בנו של שופט העליון לשעבר מישאל חשין ועל הנהג הפוגע נגזרו 12 שנות מאסר בפועל.
זכויות נפגעי תאונת פגע וברח
אדם אשר נפגע בתאונת פגע וברח, אך פרטי הנהג או הרכב הפוגע אינם בידו, יכול לתבוע פיצויים מחברת "קרנית" שהינה תאגיד ציבורי שהוקם מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. על הנפגע להוכיח לקרנית כי אכן מדובר בתאונת פגע וברח לצורך קבלת הפיצויים ועליו לפעול להשגת פרטי הנהג הפוגע בטרם הוא תובע פיצויים מקרנית.
בנוסף, במצבים בהם הנהג הפוגע נתפס והוא מואשם בהליך פלילי, בית המשפט רשאי להטיל עליו פיצוי כספיי שישולם לטובת הנפגע בתאונה. בנוסף באפשרותו של הנפגע להגיש תביעה אזרחית נזיקית לקבלת פיצויים במסגרתה הוא יכול להשתמש בפסק הדין מההליך הפלילי כראייה להוכחת תביעתו.
לסיכום
תאונות פגע וברח אשר הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה של ממש מהוות תופעה אנטי מוסרית ואנטי חברתית ועל כן עבירת ההפקרה לאחר פגיעה נחשבת לעבירה פלילית חמורה אשר המורשעים בגינה עלולים להיכנס לכלא לשנים רבות. במקרים בהם אדם מסתבך בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה עליו לפנות לעורך דין פלילי מתחום התעבורה בהקדם האפשר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
