עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה
עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה במהותה היא עבירה תעבורתית ואולם היא מצויה בחוק העונשין ונדונה בבית משפט מחוזי, כאשר העונש המקסימלי הקבוע בצדה הוא 20 שנות מאסר, בדומה לעונש הקבוע בחוק לעבירת הריגה. מה הופך את העבירה לכזאת חמורה ואיך מתמודדים איתה בתי המשפט ורשויות האכיפה – במאמר הבא
הראייה שעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ככל כך חמורה, באה לידי ביטוי בין השאר בענישה בגינה, המעוגנת בסעיף 332 לחוק העונשין, הקובע כי ניתן להטיל מאסר של עד 20 שנה על מי שהורשע בעבירה.
הסעיף קובע מספר דרכים שבהן יכולה להתגבש העבירה, כלומר מספר פעולות שמהוות עבירה, כאשר הן נעשות בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה, או לסכן את בטיחותו:
(1) כאשר אדם מניח דבר על נתיב התחבורה או כלי התחבורה;
(2) כאשר אדם מטפל בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או כל דבר שעליהם או בקרבתם, בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של נתיב התחבורה או כלי התחבורה, או בבטיחותו של נוסע כאמור, או כדי לסכן את השימוש או הבטיחות האמורים;
(3) כאשר אדם מראה אור או אות על נתיב התחבורה או כלי התחבורה או בקרבתם, או מטפל בכל דרך באור או באות הקיימים שם;
(4) כאשר אדם גורם לסיכון בטיחותו של נוסע, בהימנעות מעשיית מעשה שחובה עליו לעשות.
כאמור, אלו הן מספר התרחשויות שבהתקיימן יכולה להתגבש עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, דבר שעשוי להוביל לענישה של עד 20 שנות מאסר. עם זאת חשוב לדעת, כי מדובר בעונש המקסימלי. בתי המשפט נוהגים להחמיר לרוב בעניינם של נאשמים שנמלטו משוטרים חרף הוראה מפורשת לעצור, ניהלו מרדף, ופגעו במכוניות, גרמו נזק תוך נהיגה פרועה ומכוונת וגרמו בפועל לסיכון בחיי אדם, כך שגזירת העונש תלויה גם בנסיבותיו של הנאשם, ונסיבות העבירה ואופן ביצועה.
היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה
עניין נוסף שהופך את העבירה למורכבת, ואת ההרשעה בה לעוד יותר בעייתית, היא שמדובר בעבירה התנהגותית ולא עבירה תוצאתית. המשמעות היא שלשם הרשעה בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אין על התביעה להוכיח את התממשות התוצאה או נזק כלשהו שנגרם, אלא, היא נדרשת אך להוכחת היסוד הנפשי, כלומר הלך הרוח של מבצע העבירה. בעבירה זו היסוד הנפשי הנדרש הוא של כוונה, כלומר לא די שהנאשם עצם עיניו, התרשל או התנהג בקלות דעת, אלא יש צורך להוכיח "שאיפה של העושה כי תתממש פגיעה בנוסע בנתיב תחבורה או תסכן את בטיחותו" (ע"פ 217/17). ואולם, בפסיקה נקבע כי ניתן להרשיע אדם אף אם לא היתה לו כוונה מיוחדת לסכן אדם בנתיב תחבורה, אלא אף אם יכל לצפות כאפשרות קרובה לודאי, כי מעשיו יובילו לסיכון חיי אדם, אף אם לא רצה בכך (ע"פ 217/17).
סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וענישה
אחת הסיבות שהעבירה נתפסת ככזו חמורה, ושהענישה בגינה היא כה משמעותית, נובעת מהמימדים המסוכנים של התופעה. בתי המשפט בישראל, כמו גם המשטרה וגורמי אכיפה אחרים, רואים בחומרה את התופעה, ובעצם רואים בה התנהגות רשלנית ומסוכנת בכלי רכב, שהופך למעשה לכלי נשק לכל דבר, ומסכנים בכך ציבור שהוא חף מפשע. בשל חומרתה של העבירה, בית המשפט המוסמך לטפל בכתבי אישום המכילים עבירה זו הינו בית המשפט המחוזי. והענישה המושתת, בדרך כלל, למי שמורשע בעבירה של סיכון חיי אדם הנתיב תחבורה הינה של מספר שנות מאסר.
בית המשפט העליון דן בסוגיה, וציין כי מטרתה של הענישה המחמירה היא להעניש את החוטאים בעבירות הללו, להרתיע אחרים מלבצען ולפעול ללא הפסק למגר את התופעה המדאיגה הזו (ע״פ 8085/07).
סיכום:
העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה היא חמורה ביותר, כאשר המחוקק, רשויות האכיפה ובתי המשפט רואים בה כשווה בחומרתה לעבירת ההריגה. מכאן, שבכל מצב שבו זומנת לחקירה או הוגש נגדך כתב אישום בעבירת תעבורה, וכמובן בעבירה של סיכון חיי אדם, רצוי ומומלץ לפנות סיכון חיי אדם הנתיב תחבורה, שידע להגן על זכויותיך באופן המיטבי.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני