החמרה בענישה בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה
ביום 10.7.2016 הורשע הנאשם על-פי הודאתו – במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש – בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; שיבוש מהלכי משפט; נהיגה ללא פוליסת ביטוח; נהיגה ללא רישיון רכב; נהיגה ברכב שאינו תקין; ואי-שמירת לוחית זיהוי.
על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 31.8.2014 בסביבות השעה 15:10, רכב הנאשם על אופנוע בכביש מספר 4 מראש הנקרה לכיוון דרום, מבלי שיש לאופנוע לוחית זיהוי, מראות, פנס קדמי, פוליסת ביטוח ורישיון רכב בתוקף. שני שוטרים שהבחינו בו כשהוא נוסע במהירות מופרזת ועוקף כלי-רכב בצורה מסוכנת תוך חציית קו הפרדה רצוף, החלו נוסעים בעקבותיו ודיווחו על כך בקשר המשטרתי. בעקבות הדיווח חסמה ניידת משטרה את הכביש בכיוון נסיעתו. משהבחין במחסום, ביצע הנאשם פניית פרסה, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, והמשיך בנסיעה על כביש 4 לכיוון צפון, תוך שהוא במנוסה מהשוטרים. בהמשך הדרך, משהבחין במחסום משטרתי נוסף, ביצע פניית פרסה נוספת, שם הסתיר את האופנוע בחורשה. הנאשם החל בהימלטות רגלית, אולם נתפס זמן קצר לאחר מכן.
בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 חודשי מאסר ל-3 שנות מאסר. לעניין העונש המתאים בתוך המתחם, נתן המחוזי את דעתו על נסיבותיו האישיות של הנאשם, הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן והעובדה שלא ריצה עונש מאסר קודם – וקבע כי הללו מצדיקות "עונש מתון באופן יחסי". יחד עם זאת, נוכח חומרת המעשים, כמו גם עברו התעבורתי, קבע המחוזי כי לא ניתן להסתפק בעבודות שירות, וגזר עליו 10 חודשי מאסר בפועל; מאסר על-תנאי; 4 שנות פסילה של רישיון הנהיגה וקנס בסך של 7,500 ₪ (ת"פ 49033-10-15).
הנאשם ערער כלפי עונש המאסר בפועל ופסילת רישיון הנהיגה, ואילו המדינה מצדה ערערה על קולת משך עונש המאסר.
בתום טיעוני הצדדים, העליון קובע בהחלטתו מיום 6.4.17 כי עונש המאסר שנגזר על הנאשם חורג באופן משמעותי לקולא מן העונש המתאים בנסיבות העניין, והוא בא בגדרם של אותם מצבים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור.
העליון קובע כי מתחם הענישה ההולם את מעשיו של הנאשם הוא 60-30 חודשי מאסר. אולם, מאחר שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור למצות את מלוא חומרת העונש, ובשים לב לעובדה שהעליון מקבל עמדת המחוזי לכך שעונשו של הנאשם צריך להיות 'בחלק הנמוך של המתחם'- העליון סבור כי יש להעמיד את עונשו על 24 חודשי מאסר בפועל.
בסיום ההחלטה העליון מדגיש כי כוונתו של המחוזי, בהשיתו 10 חודשי מאסר 'בלבד' – רצויה, שכן החשש מ"השפעותיו השליליות של מאסר בפועל, במיוחד על מי שלא ריצה מעולם מאסר" אינו משולל יסוד. אך יחד עם זאת, העליון קובע כי עקרון ההלימה, אחידות הענישה, הרתעת עבריינים פוטנציאליים והגנה על האינטרס הציבורי מחייבים לקבוע 'גבולות גזרה' ברורים, שהסטייה מהם לקולא תעשה במשורה ובנסיבות המצדיקות זאת (ע"פ 9746/16; ע"פ 10072/16).
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
