סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - 75 חודשי מאסר

"האיץ הנאשם את נסיעת הרכב, בעודו נוסע נגד כיוון התנועה"

הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, התנגדות בכוח למעצר, נהיגה ללא רישיון, נהיגה בפסילה, נהיגה ללא ביטוח, תקיפת שוטר, ריבוי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וריבוי עבירות של גרימת נזק לרכוש ולאדם בנהיגה בקלות ראש ובלא זהירות.

על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נהג ברכבו ללא רישיון נהיגה, בעודו בפסילה, והסיע 4 פלסטינים תושבי האזור ששהו ונכנסו לישראל שלא כדין. ניידת משטרתית סמויה, הייתה במקום והבחינה ברכב. בעת שהרכב עצר ברמזור, הורו השוטרים לנאשם לעצור בצד הדרך, על ידי קריאה במערכת הכריזה שבניידת, ועל ידי אחד השוטרים, שירד מרכב המשטרה חבוש בכובע משטרתי מזהה וצעד לכיוון רכבו של הנאשם. בתגובה, ניסה הנאשם לברוח באמצעות רכבו, משהבחין בכך השוטר, רכן אל תוך הרכב הבורח וניסה למנוע ממנו לעשות כן.

מיד לאחר מכן, האיץ הנאשם את נסיעת הרכב, בעודו נוסע נגד כיוון התנועה, כאשר השוטר נותר עם פלג גופו העליון בתוך הרכב ופלג גופו התחתון מחוצה לו, אוחז בחגורת הבטיחות ומנסה לגרום לנאשם לעצור את רכבו. בשלב מסוים ניתקה חגורת הבטיחות, וכך נשמט פלג גופו העליון של השוטר לאחור אל מחוץ לרכב, עד שלבסוף שחרר אחיזתו ונשמט על הכביש. שוטר אחר, אסף את השוטר שנפגע אל תוך רכב המשטרה, והשניים המשיכו במרדף אחר רכבו של הנאשם, אשר האיץ את נסיעתו נגד כיוון התנועה במהירות גבוהה. בהגיעו לצומת מסוים ניסה הנאשם לחזור לנתיב הנסיעה החוקי, אך איבד את השליטה על הרכב והתנגש בשלושה כלי רכב וביושבים בהם. בשלב זה יצא מהרכב ונמלט בריצה עד שנתפס על ידי השוטרים. כתוצאה מכך, נגרמו חבלות שונות לנוסעי הרכבים בהם התנגש הנאשם וכן לשוטר, והם פונו לטיפול רפואי בבית חולים.

בגין כל אלה, בית המשפט המחוזי השית על הנאשם עונש של 60 חודשי מאסר בפועל; והופעלו עונשי מאסר על תנאי שהושתו על הנאשם בהרשעות קודמות, בחופף ובמצטבר, כך שסך עונש המאסר שלו יעמוד על 75 חודשים. בנוסף הושתו על הנאשם, בין היתר, עונשי מאסר על תנאי; עונש פסילה מצטבר של 3 שנים מיום שחרורו; תשלום פיצויים בסך 24,000 ש"ח; וחילוט של רכב.

בגזר הדין, עמד בית המשפט המחוזי על הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, על הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ועל מדיניות הענישה הנהוגה. על סמך דברים אלה, קבע בית המשפט המחוזי את מתחם הענישה ההולם בין 3 ל-6 שנות מאסר. באשר לעונש המתאים לנאשם בתוך מתחם הענישה, התייחס בית המשפט המחוזי לנסיבותיו האישיות, ובהן מצבו הבריאותי והנפשי, הודאתו, ולדברים שנמסרו מאת שרות המבחן. לפיכך, בית המשפט קבע כי העונש המתאים לנאשם נמצא בחלקו העליון של מתחם הענישה, בצירוף הפעלת העונשים המותנים.

הנאשם: "היה מקום למקם את העונש ברף התחתון של מתחם הענישה"

בערעורו טוען המערער, באמצעות ב"כ, עו"ד ירוסלב מץ ועו"ד צאלה ישמח, כי בית המשפט המחוזי החמיר בקביעתו את מתחם הענישה ההולם בעניין הנאשם. הנאשם ביסס טענתו זאת על מספר נימוקים: ראשית, הנאשם הפנה למספר פסקי דין שמצא שעניינם דומה לעניינו, וגרס כי הרף התחתון של הענישה בעניינו מהווה רף עליון בעניינם – לפיכך, לשיטתו, נגרם חוסר שוויון בין הנאשמים ונוצרת אי- בהירות פסיקתית. שנית, היות שקיים סיכוי משמעותי לשיקומו בתוך כתלי בית הכלא, כך לשיטתו, היה מקום לחרוג ממתחם הענישה. שלישית, הוא סבור כי לאור מצבו הבריאותי היה מקום לחרוג ממתחם הענישה לקולה – וזאת משיקולי צדק. רביעית, לדידו של הנאשם, היה מקום למקם את עונשו ברף התחתון של מתחם הענישה, זאת לאור נסיבות חייו הקשות, הודאתו, העובדה שלעמדתו לקח אחריות על מעשיו, ולאור מצבו הבריאותי. נוכח האמור, עתר הנאשם לקבוע את מתחם הענישה בעניינו, בין שנה אחת לשלוש שנות מאסר, ולהציב את עונשו בשליש התחתון של מתחם זה.

מנגד, המאשימה הביעה עמדתה כי יש לדחות את הערעור. לשיטתה, מעשיו של הנאשם חמורים, ומצדיקים את קביעת העונש המתאים בחלקו הגבוה של מתחם הענישה. יתרה מזאת, לשיטתה, בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של הנאשם עת קבע כי המאסרים המותנים יופעלו בחלקם באופן חופף, כך שלדידה, משמעות הדבר היא כי בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של הנאשם ב-14 חודשים. עוד ציינה המאשימה כי העבירות החוזרות של הנאשם מחייבות ענישה ברף שנקבע.

תסקיר שרות המבחן: "הנאשם לוקח אחריות ברמה ראשונית ומצומצמת"

לקראת הדיון בערעור, הוגש תסקיר משלים מאת שירות המבחן. שירות המבחן ציין כי הנאשם השתלב בתעסוקה במהלך שהותו בכלא וכי הנאשם הודה במיוחס לו ולוקח אחריות על מעשיו, אולם זאת ברמה ראשונית ומצומצמת. עוד התרשם שירת המבחן, כי הנאשם הביע רצון להשתלב בטיפול בתחום האלימות, אולם השתתפותו בקבוצה לשליטה בכעסים לא אושרה על ידי הגורמים בכלא. אשר לאפשרות הגמילה, צוין כי הנאשם לא רואה עצמו כמכור ואינו מביע נזקקות טיפולית בנושא.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי דין הערעור להידחות, משום שלטעם בית המשפט העליון, המקרה הנוכחי אינו נמנה על אותם המקרים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. בית המשפט העליון התייחס לפסקי דין קודמים אשר בהם נקבע כי במקרים אלה יש מקום לענישה משמעותית ומרתיעה, על מנת להגן על משתמשי הדרך, ודברים אלה נכונים ביתר שאת בעניינו של הנאשם, בשל נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות. על יסוד כל אלה, בית המשפט העליון מוצא כי בית המשפט המחוזי שקל את כלל השיקולים הרלוונטיים בקביעת העונש, וגזר על הנאשם עונש מתאים.

בית המשפט העליון דוחה טענת הנאשם לפיה העונש שהוטל עליו מחמיר ביחס לעונשים שניתנו בנסיבות דומות, ומציין כי עיקרון אחידות הענישה אינו מחייב זהות בענישה במקרים בהן הנסיבות דומות, ועל בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו – תוך התייחסות לחומרת העבירות, נסיבותיו האישיות של הנאשם ושיקולים נוספים הרלוונטיים לאותו המקרה. גם טענת הנאשם לפיה ראוי היה לחרוג ממתחם הענישה בעניינו, לאור שיקולי צדק הנוגעים למצבו הרפואי, או לאור סיכויי שיקומו מתוך הכלא –נדחתה על ידי בית המשפט העליון.