עבירת החזקת סכין
החזקת סכין היא עבירה מיוחדת בדיני העונשין של ישראל, מדובר בעבירה שדורשת התקיימותו של יסוד עובדתי אחד בלבד והוא החזקה של סכין מחוץ לבית, אך מי מאתנו לא מסתובב לעתים עם אולר או סוחב סכין מטבח לפיקניק בטבע. במאמר זה נדבר על עבירת החזקת הסכין, מה נדרש בכדי להרשיע בעבירה זו? על מי הנטל להוכיח שהסכין הוחזקה למטרה כשרה ועוד?
ראשית נתחיל מההגדרה של סכין בחוק, סעיף 184 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") מגדיר סכין ככלי בעל להב המסוגל לחתוך ו/או לדקור. לפיכך בתי המשפט פירשו את לשון החוק כך שרואים גם באולר, מספריים וסכין מטבח כסכינים לכל דבר. היו מקרים בהם הפסיקה אף הרחיבה את ההגדרה והחילה אותה על פותחנים של יין ומברגים.
אולר או סכין?
סעיף 184 לחוק מתייחס באופן מיוחד לאולר ומבדיל אותו מהסכין, האולר מוגדר בחוק כך: "סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע". כלומר אולר הוא סכין בגודל של עד 10 סנטימטר בעל להב מתקפל ושאינו קבוע או ניתן לקיבוע. סעיף 186 לחוק קובע כי האולר במובחן מסכין מותר להחזקה גם מחוץ לביתו של אדם או בחצריו פרט למספר מקומות בהם קבע המחוקק במפורש כי אסור להימצא בהם עם אולר כמו מוסדות חינוך, מסעדות, מועדונים, מגרשי ספורט, מופעי תאטרון ומקומות בילוי אחרים. כלומר נטל ההוכחה התהפך וחזקה היא שכאשר אדם מסתובב מחוץ לביתו מלבד המקומות המנויים לעיל שהוא מחזיק באולר למטרה כשרה.
יסודות העבירה של החזקת סכין:
סעיף 186 (א) לחוק העונשין קובע כי מי שמחזיק סכין מחוץ לביתו או לשטח חצרו ולא הוכיח כי עשה זאת למען מטרה כשרה דינו מאסר עד 5 שנים. למעשה מדובר ביסוד עובדתי הדורש החזקה בלבד ועצם ההחזקה מהווה את העבירה הפלילית. גם אם לא בוצעה כל פעילות אלימה עם הסכין. נטל ההוכחה במקרה שאדם נתפס עם סכין מוטל על אותו אדם ועליו להוכיח שהוא החזיק את הסכין למען מטרה כשרה. ההלכה הפסוקה היא שכאשר אדם מחזיק סכין ללא כל מטרה מוגדרת, חזקה שמדובר במטרה שהיא איננה כשרה. במידה ושוטר תופס אדם עם סכין הוא רשאי להחרימו ולעצור את האדם בחשד לביצוע עבירה פלילית. החקירה יכולה להוביל לפתיחת תיק פלילי והעמדה לדין, חשוב לציין שבתי המשפט רואים בחומרה עבירות אלימות של החזקה ונשיאת נשק ובכללן החזקה של סכין שכן מדובר במכת מדינה ולעיתים קרובות הענישה בעבירות אלו היא מחמירה.
החזקה לצורך הגנה עצמית
אחת מהטענות השכיחות של נאשמים בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה היא טענה של החזקה למען הגנה עצמית. הפסיקה קבעה במפורש כי הגנה עצמית איננה סיבה לגיטימית להחזקת סכין והיא איננה יכולה לשמש כטענת הגנה בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, החריג לכלל זה הוא מצב בו הנאשם היה נתון בסכנה מוחשית לחייו. כלומר עליו להוכיח כי טרם יצא מהבית עם הסכין, הוא ידע כי נשקפת סכנה אמתית לחייו ולכן בחר לקחת עמו סכין. במידה ושוכנע בית המשפט כי לנאשם הייתה אלטרנטיבה אחרת כלשהי הוא ירשיע את הנאשם. נטל ההוכחה הרובץ על הנאשם אינו פשוט והרציונל לכך טמון בתובנה כי ברוב המקרים הנאשם לא היה מצוי באמת בסכנה מוחשית ומידית לחייו.
לסיכום:
החזקת סכין הפכה בשנים האחרונות לתופעה נפוצה למדי, וכחלק מהניסיון למגר את עבירות האלימות ובראשן עבירת החזקת הסכין למטרה לא כשרה, נוקט בית המשפט במדיניות חמורה כלפי נאשמים בעבירה זו, הן בהרמת נטל הוכחה כבד אשר מוטל על הנאשם והן בהטלת עונשים כבדים על נאשמים אשר כוללים מאסר בפועל. על כן בכל מקרה בו נתפסת עם סכין או כלי החשוד כסכין יש להתייעץ בדחיפות עם עורך דין פלילי מנוסה אשר מתמחה בעבירות מסוג זה .
דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד פלילי בנימין בן נתן. אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
