העליון מפחית בעונשו של מבצע עבירות מין חמורות בחברו
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב המייחס לו ביצוען עבירות מין חמורות. מעובדות כתב האישום שכלל תשעה אישומים, עולה כי המערער הכיר את המתלונן על רקע חברי, ולאורך תקופה ארוכה ניצל את עובדת היותו של המתלונן שתוי לאחר שחזר עימו מבילויים משותפים, וביצע בו מעשי סדום בנסיבות אינוס ומעשים מגונים בנסיבות אינוס. הנאשם לא הסתפק בכך, ובחלק מהמקרים אף צילם ותיעד את המעשים. כמו כן, נטען כי הנאשם הטריד וסחט כספים מהמתלונן. כמו גם, התחזה אליו והוציא כספים מחשבונו של המתלונן במרמה.
בהסדר הטיעון נקבע: התביעה תגביל את טיעוניה לעונש לתשע וחצי שנות מאסר בפועל
בסוף שנת 2014 הודה הנאשם בעובדות האישומים המיוחסים לו בכתב האישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון. בהסדר הטיעון הוסכם שהתביעה תגביל את טיעוניה לעונש לתשע וחצי שנות מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ותשלום פיצוי למתלונן, כאשר ההגנה חופשית לטעון כראות עיניה. בנוסף, במהלך הדיון בבית המשפט הודיעו הצדדים כי אין בכוונתם לטעון למתחם העונש ההולם בגין העבירות נשוא כתב האישום.
חרף האמור, קבע בית המשפט המחוזי שקיומו של טווח או רף ענישה מוסכם אינו פוטר את בית המשפט לבחון מהו מתחם העונש ההולם בגין העבירות שנעברו והנסיבות הקשורות לביצוען. בהתאם לכך, בית המשפט פנה לבחינת מתחמי העונש ההולם בגין סוגי העבירות השונים בהן הורשע הנאשם, על אף עמדת הצדדים לפיה בית המשפט לא היה אמור להידרש למתחם זה, ועל אף העדר טיעון של הצדדים בסוגיה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש בגין עבירות המין בין 7 ל-12 שנות מאסר. וגזר על הנאשם עונש של מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 9 שנים, מאסר על תנאי, וכן תשלום פיצוי למתלונן בהיקף של 150,000 ש"ח.
הערעור לעליון: בית המשפט שגה
כלפי גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור על ידי ב"כ המערער עו"ד פלילי דן באומן, בגדרו נטען, כי שגה בית המשפט כשקבע מתחמי ענישה בגין העבירות בהן הורשע המערער, החורגים מן הרף המקסימלי אליו טענה התביעה בטיעונים במסגרת ההסדר שהוצג.
לטענת בא-כוח הנאשם, הנאשם יצא נפסד מקביעת מתחם מחמיר מהמתחמים שנקבעו בגין עבירות דומות, וכי בגזירת העונש לא יוחס משקל מספק לנתונים שעומדים לזכותו. בסיכומם של דברים, ביקש עו"ד דן באומן להפחית מעונשו של המערער.
מנגד, המדינה סמכה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטענה כי בית משפט קמא הביא בחשבון את השיקולים לקולת העונש תוך מתן ביטוי הולם לחומרת מעשיו של הנאשם, ובסופו של דבר נגזרה על הנאשם תקופת מאסר המצויה בגדר רף הענישה המוסכם.
הערעור התקבל – הנאשם ירצה שבע וחצי שנות מאסר
לאחר דיון מפורט בתיק הוחלט כי המקרה הנידון מצוי בגדר המקרים הלא רבים בהם קיימת הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בעונש שנגזר על-ידי הערכאה הדיונית. החלטה זו התבססה בעיקרה על הטענה שבית המשפט לא כיבד את "רוח" הסדר הטיעון, וזאת חרף העובדה שהעונש הקונקרטי מצוי בגדר המוסכם: "קביעת מתחמי ענישה על ידי בית המשפט עלולה להוליך להטיה כלפי מעלה של העונש שנגזר בסופו של דבר."
השופט זילברטל קבע שיש מקום להקל בעונשו של הנאשם ולהעמידו על שבע וחצי שנות מאסר בפועל, כשיתר רכיבי העונש ייוותרו על כנם. לדבריו, "אין להקל ראש בחומרת מעשיו של המערער, אך דומה כי הדרך בה הלך בית המשפט המחוזי יצרה קושי בכל הקשור לאופן בו נגזר עונשו של המערער ביחס להסדר הטיעון, במסגרתו ביקשו הצדדים באופן מפורש ומוסכם, משיקוליהם שלהם, להימנע מלטעון למתחם העונש."
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
