העליון: יישאר במעצר מי שביצע עבירות מין ואלימות באשתו
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עשרות מעשי אלימות ועבירות מין חמורות כלפי אשתו (המתלוננת). בין היתר היה הנאשם מכה, מושך בשיערה ונועל אותה בביתם לשעות ארוכות. לעתים, כשניסתה המתלוננת לברוח לבית אמו של הנאשם דרך דלת המחברת בין שני הבתים, נעלה זו את הדלת והכריחה את המתלוננת לבצע עבודות ניקיון, כשבאחד המקרים טענה האם בפני הנאשם כי עבודת הניקיון לא בוצעה, והוא בתגובה הכה את המתלוננת בפני אמו ואחותו.
במקרים חמורים יותר, ביצע הנאשם במתלוננת עבירות מין קשות ביותר. בין השאר היה נוהג לבצע בה מעשי סדום, להחדיר חפצים לגופה, ולהורות לה לשהות במהלך הלילה בחדר השירותים כשידיה קשורות, לאחר שהיה מגיע לביתם המשותף עם נשים אחרות.
בחלק מהמקרים נגרמו למתלוננת דימום וכאבים עזים שהביאו אותה לנסות לברוח מביתם, ולבסוף אף להגיע לבית החולים, מה שלמעשה הביא לדיווח למשטרה על ידי צוות בית החולים, בעוד שתלונה מטעם המתלוננת הגיעה רק מאוחר יותר.
לצד כתב האישום הוגשה כנגד הנאשם בקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי בירושלים, אליו הוגשו כתב האישום ובקשת המעצר, הורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים בסוף חודש מרץ 2017, כשהחלטתו התבססה על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות, כמו גם עילת המסוכנות הצומחת באופן טבעי בעבירות כה חמורות (מ"ת 45270-03-17).
בית המשפט המחוזי דחה את טענות בא כוחו של הנאשם באשר לסתירות וקשיים בעדות המתלוננת, כמו גם לעניין קיומו של מניע זר בהגשת התלונה על רקע סכסוך נטען בין המשפחות. בהחלטתו קובע בית המשפט כי כלל אין מקום לבחון חלופה למעצר עד תום ההליכים לאור עוצמת המסוכנות, ולחשש מפני שיבוש הליכי משפט.
על החלטת המעצר ערר הנאשם לבית המשפט העליון (בש"פ 3494/17), בטענה כי בית המשפט המחוזי שגה כשדחה את הטענות באשר לחולשה בתשתית הראייתית, וכי ישנם פרטים בעדותה של המתלוננת שאינם מתיישבים עם עובדות אובייקטיביות, דוגמת היעדרה של דלת מחברת לבית אמו כפי שפורט בכתב האישום. כמו כן, טען בא כוח הנאשם כי אין בסיס לקביעת בית המשפט המחוזי באשר לשש לשיבוש הליכי חקירה, והזכיר כי מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי.
לאור כל אלה, טען בא כוח הנאשם כי מדובר בקשיים המצדיקים לכל הפחות בחינתה של חלופת מעצר, או למצער מעצר בפיקוח אלקטרוני. מנגד עמדה המדינה על המסוכנות המובהקת העולה מכתב האישום, וטענה כי הטענות הנוגעות לסתירות אינן אמורות להיבחן בשלב זה. עוד הצביעה על נסיבות הגשת התלונה, שכאמור הגיעה רק לאחר שהמתלוננת אושפזה לצורך טיפול ובשלב מאוחר יחסית לאור חששה הברור מהנאשם.
בית המשפט העליון בהחלטתו מאמץ את עמדת המדינה וקובע כי כתב האישום מתאפיין ב"חומרה מפליגה", וכי לא צלח הנאשם בניסיונותיו להצביע על סתירות בעניינים מהותיים בגרסתה של המתלוננת. השופטת ברק-ארז מרחיבה ומזכירה את ההלכה לפיה בהליך שעניינו קיומן של ראיות לכאורה, במסגרת בקשה למעצר עד תום הליכים, על בית המשפט לבחון אם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות הגולמיות יוביל בסיום המשפט להוכחת האשמה. משכך, הליך המעצר אינו מהווה פלטפורמה מתאימה לדון במשקל הקונקרטי של הראיות השונות, כל עוד אין מדובר בסתירות מהותיות, וכך ביתר שאת כשמדובר בעדויותיהן של קרבנות עבירות מין.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
