זיכוי מחמת הספק בעבירת תקיפה של מפגין חרדי
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה סתם.
על פי כתב האישום, עת שירת הנאשם כשוטר בילוש במשטרת ישראל, עצרו הוא ושוטרים נוספים את המתלונן, בעקבות אירוע מוקד הפגנה.
בהגיעו לתחנה, הוכנס המתלונן על ידי הנאשם לחדר צדדי, שם ערך הנאשם חיפוש על גופו בעודו אזוק, במהלכו נמצא טלפון נייד בחליפתו של המתלונן, ובתגובה לכך שאל הנאשם את המתלונן מדוע הצהיר שאין ברשותו טלפון נייד נוסף, הורה לו להוריד את משקפיו וסטר לו בלחיו השמאלית.
הנאשם הודה בעובדות המקרה בחלקו הראשון, אולם כפר במתן הסטירה, ועל כן נוהל התיק בבית המשפט ונשמעו הראיות.
מטעם המדינה העיד המתלונן שחזר על גרסתו באשר לאירוע, וטען כי לא היה חלק מההפגנה אלא ניגש "לראות מה קורה" כשהבחין בנאשם מתנהג באלימות, ונאלץ להדוף אותו בגופו. בתגובה, הנאשם ושוטרים נוספים תפסו אותו בידיו ורגליו וסחבו אותו משם לתחנה, שם ארע אירוע הסטירה הנטען. המתלונן אף הוסיף כי בעת חקירתו סיפר לחוקרת את שארע, וזו אף הבחינה בסימן על לחיו.
ואולם, במהלך חקירתו הנגדית של המתלונן, שנוהלה על ידי בא כוחו של הנאשם עו"ד משה אלון, עלו כמה וכמה סתירות בעדותו. בין היתר לא זכר המתלונן מדוע נערכה ההפגנה, לא זכר מי הביאו או שמר עליו בתחנת המשטרה, ולא ידע לומר בוודאות אם אכן הראה לחוקרת את הסימן הנטען בלחי, כפי שסיפר בעדותו.
מטעם ההגנה העיד הנאשם, שהכחיש מכל וכל כי סטר למתלונן, וכי המתלונן היה אזוק בידיו במהלך החיפוש שנערך. כמו כן העיד מטעם הנאשם שוטר נוסף שנכח באירוע והוגש דו"ח פעולה אשר ערך. עד ההגנה אישר את גרסתו של הנאשם, ולא אישר את שהמתלונן תיאר, בכל הנוגע לפנייתו אליו ודיווחו על הסטירה.
בית משפט השלום בתל אביב (ת"פ 2725-06-16), בהכרעת דינו, מצמצם את גדר המחלוקת לשאלה העובדתית – האם סטר או לא סטר הנאשם למתלונן.
השופטת דנה אמיר קובעת כי הגם שניתן להרשיע נאשם על סמך עדות יחידה של מתלונן, על בית המשפט לשקול בזהירות את אותה העדות ואת מהימנותה, כשזו עומדת לבדה מול כפירתו של הנאשם. משכך, במקרה הנדון קובע כי לא מצא שהוכח מעל לספק סביר שהנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום על סמך הראיות שהוצגו.
בכך למעשה מקבל בית המשפט את טענותיו של בא כוח הנאשם עו"ד משה אלון, ועומד על הסיבות לקושי בהרשעת הנאשם על סמך עדותו היחידה של המתלונן – מהימנות עדותו של המתלונן והיעדר ראיות התומכות בה, כמו גם מחדלי החקירה בתיק.
לעניין התרשמותו מהמתלונן, מציין בית המשפט כי המתלונן הפחית מרמת מעורבותו באירוע ההפגנה, וטען בחקירתו כי "לא עשה כלום", בעוד לאחר מכן פירט כי הדף את השוטר בגופו. בית המשפט מדגיש כי לא מצא לתת אמון בגרסת המתלונן לפיה היה אזוק בידיו ורגליו בעת החיפוש, שכן המתלונן עצמו העיד כי נדרש להוריד את נעליו, טענה שלא נסתרה בבית המשפט.
בית המשפט עומד גם על מחדלי החקירה, בין היתר בכל הנוגע לאימות או שלילה של גרסאות שעלו במהלך החקירה. כך לדוגמא, באשר לטענת המתלונן שאביו הגיע לתחנה וראה את הסימן על פניו, המאשימה לא מצאה צורך לגבות ממנו הודעה או לזמנו לעדות, אך כן נמנה ברשימת עדי התביעה מסיבה שאינה ברורה, ושהמאשימה לא יכולה היתה להסביר.
לבסוף, לאחר שמיעת עדותו של המתלונן וסקירת כלל הראיות בתיק, מזכה בית המשפט את הנאשם מחמת הספק.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
