העליון מקבל ערעורו של הרב מצגר
הנאשם, הרב יונה מצגר, היה הרב הראשי לישראל בין השנים 2013-2003 ובתפקידו זה שימש גם כיושב ראש מועצת הרבנות הראשית. ביום 13.10.2015 הוגש כנגדו כתב אישום, שבו יוחסו לו שורה של עבירות שביצע במהלך שנות כהונתו כרב הראשי לישראל, וביניהן עבירות שוחד; הפרת אמונים; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; גניבה בידי מורשה; קשירת קשר לביצוע פשע; הלבנת הון; עבירות מס והדחה בחקירה.
בית המשפט המחוזי: "יש להשוות את העונש המוסכם בהסדר לזה שצפוי היה להיות מוטל בלעדיו"
בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 8.2.2017 הציגו הצדדים הסדר טיעון לפיו יושת על הנאשם עונש מאסר בן 3.5 שנים. בדיון זה טענה המדינה, בין השאר, כי יש לייחס חשיבות לכך שהנאשם, בניגוד לנבחרי ציבור אחרים, לקח אחריות על המעשים המיוחסים לו, והודה בכתב האישום המתוקן בשלב מוקדם בהליך, הענישה הכלכלית החמורה בגדרו של ההסדר היא תקדימית בחומרתה ומעבירה מסר ציבורי חשוב, הפעולות שבעדן קיבל מצגר שוחד, אינן מצויות בליבת תפקידו כרב ראשי וכי לא נמצאה בפעולותיו של מצגר סטייה מן השורה.
בית המשפט נדרש לקבוע מהו מתחם הענישה ההולם, ואת העונש בתוך המתחם שהיה אמור להיגזר, אלמלא ההסדר. בית המשפט קבע מתחם אחד לכל עבירות השוחד – והעמידו על 9-6 שנות מאסר. בבואו לגזור את עונשו של הנאשם, בשקלול מכלול הנסיבות, קבע בית המשפט כי העונש שראוי היה לגזור על הנאשם בגדר המתחם שנקבע, אלמלא הסדר הטיעון, עומד על 7 שנות מאסר בפועל.
לאחר מכן, פנה בית המשפט לבחון האם ההסדר עומד במבחן האיזון שנקבע בפסיקה. בית המשפט קבע כי משהמדינה לא מנתה לפניו קשיים ראייתיים בין רשימת השיקולים שהובילו את המדינה להתקשר עם הנאשם בהסדר, נקודת המוצא אינה יכולה להיות שקיומם של קשיים ראייתיים היוו שיקול מרכזי בין שיקולי התביעה להתקשר בו. נוכח אלה, הכריע בית המשפט כי קיים פער משמעותי בין העונש הראוי אלמלא ההסדר לבין העונש שעליו הסכימו הצדדים בהסדר, וכי השיקולים לבחינת הפער האמור שנקבעו בפסיקה במסגרת מבחן האיזון – מובילים למסקנה כי אין לאשר את ההסדר. לפיכך, פסק כי חלף העונש של 3.5 שנות מאסר בפועל שעליו הוסכם בהסדר הטיעון, יועמד עונש המאסר בפועל של המערער על 4.5 שנות מאסר.
הרב מצגר ערער לבית המשפט העליון, כאשר המדינה עומדת על תמיכתה בהסדר הטיעון.
לאחר שהעליון בחן את האיזון שנערך בגדרו של הסדר הטיעון בין כל השיקולים הוא סבור כי היחס בין ההקלה שניתנה לנאשם בגדרו של הסדר הטיעון לבין אינטרס הציבור היה הולם.
העליון מגיע למסקנה – כי בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנוכחי, ובראשם הקשיים הראייתיים בתיק עליהם הצביעה המדינה (שלא הוצגו לפני המחוזי), השינוי בעמדת המדינה באשר לטווח הענישה ההולם, הודאתו המוקדמת של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן וכן לקיחת האחריות והחרטה הנלמדות מכך בנסיבות העניין, לא היה מקום לדחות את הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, וזאת בפרט בשים להלכה המושרשת היטב שלפיה בית המשפט לא ימהר לדחות הסדר טיעון שהובא לאישורו.
לאור כל אלה, בית המשפט קובע כי עונש המאסר בפועל שיושת על הנאשם יעמוד על 3.5 שנות מאסר בפועל, כפי שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
