הנאשם זוכה בערעור ועונש מאסר בן 12 חודשים בוטל
על פי כתב האישום, המערער התקרב עם רכבו לעברה של המתלוננת על מנת לבקש הכוונה למסעדת "נאפיס" בחולון. כאשר המתלוננת ניגשה לעבר חלון רכבו, המערער הושיט את ידו מתוך הרכב, תפס את תיקה האישי של המתלוננת, משך אותו בכוח והחל בנסיעה.
העניין נדון בבית משפט השלום בראשון לציון אשר הרשיע את המערער בביצוע עבירות של גניבה ותקיפה כדי לגנוב. בית המשפט גזר על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, 3 חודשי מאסר על תנאי ועוד 6 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף הושת על המערער, קנס בסך 2,000 ₪ ופיצוי למתלוננת על סך 5,000 ₪.
המערער הגיש ערעורו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד באמצעות באת-כוחו עורכת הדין אסנת מוליארסקי. בערעור, טען המערער באמצעות באת-כוחו כי המשטרה טעתה כאשר ייחסה לו מעורבות באירוע. לטענת המערער, הכרעת הדין של בית המשפט קמא מבוססת על ראיות נסיבתיות וכי אשמתו לא הוכחה מעל לכל ספק סביר. כמו כן, נטען כי היו מחדלי חקירה אשר פגעו בהגנתו. לטענתו, המשטרה זנחה קו חקירה נוסף, שכלל שלושה רכבים נוספים חשודים בביצוע העבירה, משום שלא מצאה את החשודים בערב האירוע.
המאשימה טענה מנגד כי צבר הראיות בתיק, המצביע על המערער כמי שביצע את העבירה אינו משאיר מקום לטענה בדבר מחדל חקירתי. לטענת המאשימה, המשטרה לא זנחה את הבדיקה לגבי הרכב הנוסף וכי הבדיקה העלתה כי הרכב הנוסף חנה בחניון בעת ביצוע העבירה.
הערעור נדון בפני כבוד השופטת דנה מרשק מרום, כבוד השופטת זהבה בוסתן וכבוד השופטת נאוה בכור. בפסק הדין שניתן ביום 08.07.19 נפסק כי כאשר מדובר על הכרעת דין המבוססת על ראיות נסיבתיות, ערכאת הערעור תתערב בהתבסס על המבחן התלת-שלבי שנקבע בפסיקה. השלב הראשון הוא בחינת ראיות ישירות שבית המשפט לא יתערב בהן כפי שאינו מתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית. בשלב השני, נבחנת המסכת הראייתית ולמסקנה אליה היא מובילה (אם הנאשם אכן ביצע את המיוחס לו) ובשלב בשלישי נבחנים הסברים חלופיים העלולים לשלול את המסקנה המפלילה שקמה בשלב השני. המבחן השני והשלישי עוסקים בהליך הסקת המסקנות ומקנים לערכאת הערעור מתחם התערבות רחב יותר.
בית המשפט קבע כי בעניין זה, הרשעת המערער התבססה על צבר ראיות נסיבתיות וכי המערער לא הצליח להציע גרסה חלופית המתיישבת עם הראיות שהוצגו והמעוררת ספק סביר. כמו כן, נקבע כי בית המשפט קמא צדק בבחינת הראיות ובמסקנות אליהן הגיע בשני השלבים הראשונים של המבחן התלת-שלבי. עם זאת, בשלב השלישי של מבחן ההסברים החלופיים, לא ניתן לקבוע כי המסקנה המפלילה את המערער היא היחידה האפשרית ואין המדובר במסקנה אפשרית נוספת דחוקה אלא במסקנה סבירה שיש לה אחיזה בחומר הראיות.
לבסוף, בית המשפט החליט וכתב כך: "מחדלי החקירה באשר לרכב השני מקימים ספק המחייב את זיכוי המערער וכן אנו מורות".
על כן, בית המשפט זיכה את המערער מכל המיוחס לו וגזר דינו התבטל. (ע"פ 48619-10-18)
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
