הופחת עונשם של הנערים שזרקו בקבוק תבערה
על פי העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, ביום 28.7.2015 בשעה 23:30 הגיעו שלושה בני נוער למתחם המכונה "בית מוסקוביץ", שבשכונת ראס אל-עמוד במזרח ירושלים. הנאשמים הצטיידו בבקבוק זכוכית, בד וחומר דליק, הכינו בקבוק תבערה והשליכו אותו לעבר המתחם; הבקבוק התנפץ בסמוך למתחם.
בהתאם לכך הואשמו הנערים בייצור נשק בצוותא חדא; בניסיון בצוותא חדא שלא כדין לפגוע באדם בנשק מסוכן או פוגעני בכוונה לגרום לו לחבלה חמורה; ובניסיון בצוותא חדא לשלוח אש במזיד.
פסיקת בית המשפט המחוזי: עונש מאסר בפועל של 18 חודשים
לנוכח גילם של הנאשמים, ילידי שנת 2000 שהיו בני חמש-עשרה בעת ביצוע המעשים, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקירים מטעם שירות המבחן לנוער. בתסקירים שהוגשו הודגש כי עונש של מאסר בפועל עלול לשאת השפעה שלילית על הקטינים ולפגוע במוטיבציה שלהם להשתקם.
בגדרי גזר הדין עמד בית המשפט המחוזי לנוער על החרפת התופעה של יידוי אבנים וביצוע עבירות דומות על ידי קטינים במזרח ירושלים. בסופו של יום, הרשיע בית המשפט את הנאשמים, על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של ייצור נשק, חבלה בכוונה מחמירה וניסיון הצתה. נגזר על כל אחד מהנאשמים עונש מאסר בפועל של 18 חודשים, וכן מאסר על-תנאי לבל יעברו עבירה מן העבירות שבהן הורשעו למשך שנתיים מיום שחרורם ממאסר.
התביעה: הידרדרות המצב הביטחוני מחייב השתת עונשים מרתיעים
הנאשמים הגישו ערעור על גזר הדין לבית המשפט העליון. לטענת הנאשמים, בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן משקל ראוי לאפשרות נקיטת הליך טיפולי בעניינם כפי שהמליץ שירות המבחן לנוער, ותחת זאת ביכר את שיקולי הגמול וההרתעה. כך בפרט לנוכח גילם הצעיר של הנאשמים ונסיבותיהם האישיות הקונקרטיות, שאותם שומה על בית המשפט לשקול בעניין קטינים.
התביעה סמכה ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, והדגישה כי מתחייבת ענישה מחמירה בהינתן שהעבירות כללו תכנון מוקדם; בוצעו ממניע אידיאולוגי; טומנות בחובן פוטנציאל נזק משמעותי ומערערות את תחושת הביטחון של ציבור רחב. עוד הוסיפה התביעה כי בגדרי מלאכת הענישה יש ליתן משקל לרקע הדברים, שהוא הידרדרות המצב הביטחוני וריבוי המקרים שבהם קטינים מבצעים מעשי טרור, המחייבים השתת עונשים מרתיעים.
הערעור לעליון יתקבל: יופחתו 6 חודשי מאסר בפועל מעונשם של הקטינים
בית המשפט העליון דן בחמישי האחרון בעניין ערעורם של הקטינים (ע"פ 2206/16). בפסק דינה של השופטת ברון נאמר כי "למרבה הצער, בית משפט זה נדרש לא אחת לחומרה הרבה הטמונה בביצוע עבירות אלימות ממניע לאומני ובפרט השלכת בקבוקי תבערה, ועמד על הצורך הממשי בהרתעה לנוכח ריבוי המקרים מסוג זה."
עם זאת, הזכירה ברון כי כבר הודגש בפסיקה שהשיקול ההרתעתי אינו עומד יחידי על כפות המאזניים, ושומה על בית המשפט לערוך איזון בין האינטרסים החברתיים השונים, בהתאם למאפיינים הקונקרטיים של כל מקרה ולנסיבותיהם האינדיבידואליות של הנאשמים. כמו כן, צוין כי נכון הדבר על אחת כמה וכמה כשעסקינן בקטינים, שאז ניתנת הבכורה לשיקולים של שיקום, טיפול ושילוב בחברה.
לבסוף נקבע כי בעניין הנידון, מכלול השיקולים מורה כי אין מקום למצות את מלוא חומרת הדין בעניינם של הנאשמים, וכי האיזון בין שיקום לבין הרתעה נוטה לכיוון השיקול השיקומי. לפיכך, הוסכם פה אחד כי הערעור יתקבל בחלקו, במובן זה שכל אחד מהנאשמים ירצה עונש של 12 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), חלף עונש המאסר שקבע בית המשפט המחוזי.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
