שימוש בתחבולות חקירה בלתי הוגנות כנגד קטין הוביל לזיכוי מלא
כתב אישום, ת"פ 18127-12-14, הוגש נגד קטין בן 14, המייחס לו אינוס של אחייניתו בת ה-6. מייד בתחילת משפטו טען הקטין באמצעות באי כוחו עו"ד איתי בן נון ועו"ד רחלי גססה, כי הקטין חוזר בו מהודאתו שנלקחה בעת חקירתו במשטרה וטוען שהודאה זו בעבירות המיוחסות לו נעשתה תוך שימוש באמצעי חקירה פסולים.
לאחר דיון בשאלת קבילותה של הודאתו של הקטין במשטרה החליט השופט מיכאל נבנצל לפסול את הודאתו במשטרה של הקטין כראיה במשפט וזאת מן הטעמים הבאים:
קטינים מצויים בקבוצת סיכון מוגברת להודיית שווא
הקטין נלקח לחקירה במשטרה בליווי אביו, שם נחקר במשך כשעתיים ואף נעצר לאחר החקירה כיוון שהודה במעשיו. סרטון תיעוד החקירה נצפה ע"י השופט מיכאל נבנצל מבית המשפט לנוער ברמלה, השופט קבע בעקבות התיעוד, כי קם ספק בדבר הודיית הקטין בכתב האישום. השופט סבר כי הודאתו לא חופשית מרצון ועל כן קבע כי הודייתו לא קבילה.
בפסק הדין, השופט דן בסוגיית ההודיה וקובע כי על פי החוק הודיה צריכה להינתן חופשית ומרצון, מבלי שהופעלו על הנחקר אמצעי לחץ חיצוניים אשר השפיעו עליו ושיבשו את בחירתו העצמית. השופט נבנצל הדגיש שהנאשם הינו קטין, וקטינים מצויים בקבוצת סיכון מוגברת להודיית שווא עקב מבנה אישיות רגיש ובלתי מעוצב, וכמו כן, חוסר בשלות ורצון לרצות אחרים.
החוקר שיקר שיש בידיהם תקליטור המוכיח את אשמתו
השופט הציג את כלל הפגמים שמצא בחקירה לאחר צפייה בתיעוד; ראשית, פגיעה בזכות ההיוועצות של הקטין עם עורך דין. אחד החוקרים הסביר לקטין ואביו את זכויותיהם מספר פעמים, אך לפי התיעוד, האב רצה להיוועץ ראשית עם עורך דין, והחוקר התעלם ממנו, קטע את דבריו ומיהר להתחיל את החקירה.
שנית, השופט קבע כי ההודיה נלקחה בדרך של "פיתוי והשאה" אשר משמעותם הבטחת טובת הנאה לנחקר תמורת מסירת הודיה. עוד הוא קבע, כי הפיתוי וההשאה נושאים אופי של איום במקרה זה; לאחר כשעה שהקטין נחקר, החל אחד החוקרים לאיים שיעצור אותו ויביא אותו בפני בית משפט. בזמן שאמר דברים אלו, הטיח החוקר אזיקים בשולחן תוך שהוא אומר דברי איום לקטין.
שלישית, השופט קבע כי החוקרים השתמשו בתחבולה בלתי הוגנת. במהלך החקירה, אחד החוקרים אמר לקטין שיש בידיהם הוכחות לכך שהוא אכן ביצע את המעשים המיוחסים לו. לאחר מכן החוקר יצא מחדר החקירה וחזר כשבידו תקליטור, החוקר הניח את התקליטור על השולחן ואמר שזהו סרטון שמוכיח כי הקטין אשם. כמו כן, בהמשך החקירה המשיך החוקר להטיח בקטין תוך שהוא משחק באופן מופגן עם התקליטור. השופט קבע כי התקליטור מהווה בידוי ראיה כיוון שהחוקר עשה שימוש ממשי בתקליטור תוך שהוא מאיים ומדבר אל הקטין בתקיפות.
החוקר: "ילדה בת 6 לא משקרת"
בנוסף, אחד החוקרים עשה שימוש ב"מונולוג סוגסטיבי", אשר משמעותו חזרה בלתי פוסקת על משפטים בעלי מבנה ותוכן דומים אשר מבקשים לשכנע את הנחקר כי אין לפניו מוצא אחר מלבד הודאה מפלילה. זוהי שיטת חקירה פסיכולוגית שנויה במחלוקת אשר נועדה להתגבר על כושר ההתנגדות המנטאלי של הנחקר. החוקר חוזר מספר רב של פעמים על המשפט "ילדה בת 6 לא משקרת", תוך שהוא מרים את הקול ומדבר בנימה חד משמעית. בנוסף, במהלך החקירה עשו שני החוקרים שימוש במשחק החוקר "הטוב" והחוקר "הרע", דבר אשר הפעיל לחץ בלתי ראוי על הקטין אשר בכה כמעט בכל מהלך קטע החקירה הזה.
פגם נוסף שנעשה, הינו הוצאת האב מן החקירה וזאת בניגוד לזכותו של הקטין שהורה יהיה נוכח בחקירתו. החוקר הוציא את האב מהחדר למרות שהקטין לא רצה בכך, לאחר הוצאת האב מהחדר, הקטין דבק בגרסתו ולא הודה בדבר. בהמשך, האב הוצא שנית מהחדר על ידי החוקרים, ובשלב זה הקטין החל להודות במעשיו. השופט נבנצל קבע כי ניתן ליחס את הודייתו של הקטין לעובדה שחש כי הקרקע נשמטה תחת רגליו ושהוא חש ייאוש רב בשלב זה של החקירה.
ועל כן השופט נבנצל קבע כי במכלול הנסיבות הוא מוצא ספק באשר לכך שהודייתו של הקטין חופשית ומרצון, ולכן הוא קובע שההודאה אינה קבילה.
לאחר מתן ההחלטה הפרקליטות ביקשה שהות לשקול את המשך צעדייה בתיק ובהמשך הודיעה על חזרתה מכתב האישום כנגד הקטין שמשמעותה הינה זיכוי מלא של הקטין מכל מה שיוחס לו.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
