הקטין זוכה מתקיפת חבריו לבית הספר
כנגד הנאשם (קטין) הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בנצרת המייחס לו עבירה של תקיפה סתם.
כמפורט בכתב האישום, הנאשם היה תלמיד בית ספר, ובאחד הימים פנה המתלונן אל הנאשם ושאל אותו מדוע הוא מציק לחברים שלו. בתגובה לשאלה החל הנאשם לקלל את המתלונן, נטל אבנים מהרצפה והחל לתקוף את המתלונן, שלא כדין, בכך שהשליך עליו אבנים שפגעו בראשו ובחזהו של המתלונן. בהמשך לכך, אחז הנאשם את המתלונן בצווארו, החל לחנוק אותו, תוך שהוא מפיל אותו על הארץ. בעודו שרוע שב הנאשם ותקף אותו בכך שבעט בו. כתוצאה מכך, נגרם למתלונן שפשוף בידו הימנית.
הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי יש לבטל את כתב האישום מחמת טענה של הגנה מן הצדק.
גדר המחלוקת הייתה האם הנאשם החל מיידה אבנים לעבר המתלונן ותקף אותו לאחר מכן, כגרסת התביעה, או שמא דווקא המתלונן הוא זה שביקש תחילה, ליידות אבן לעבר הנאשם והאחרון הדף אותו מידיו על מנת להגן על עצמו, ומשם התפתחה ההתגוששות ההדדית?
במסגרת ראיות התביעה העידו המתלונן, שני חבריו, עדי ראיה לראיה וחוקר משטרה (גובה העדות).
עו"ד מוטי לוי: "המאשימה לא הוכיחה את נטל ההוכחה הרובץ על כתפיה"
בתום הבאת הראיות, ההגנה טענה באמצעות עו"ד מוטי לוי , כי לא הוכח האמור בכתב האישום ועל כן יש לזכות את הנאשם מן המיוחס לו. לדבריו, הנאשם הציג גרסתו לפיה פעל להגנה עצמית, לאורך כל הדרך, מן הרגע הראשון בו מסר את דבריו בתחנת משטרה ועל כן יש לתת בו אמון. לשיטת הסנגור, אף אם לא יימצא כי נתקיימו כל התנאים המקימים טענת "הגנה עצמית", הרי שמדובר בזוטי דברים המחייבים זיכויו של הנאשם. עוד הוסיף הסנגור, כי עדויותיהם של עדי התביעה נמצאו כלא מהימנות, עת ביקשו לתאם גרסאות והעלימו את העובדה כי הרים אבן במהלך הארוע. כמו- כן, העובדה כי לא נתפסו מצלמות אבטחה בזירת הארוע ושלא בוצע עימות בין השניים- אלו מחדלי חקירה אשר הובילו לקיפוח הגנת הנאשם, המחייב את זיכויו בדין.
לשיטת התביעה, האחרונה הוכיחה את האמור בכתב האישום בהתבסס על עדות המתלונן ושני עדי ראיה נוספים לארוע אשר מסרו גרסה מהימנה וקוהרנטית. לטענתה, לא נתקיימו מחדלי חקירה כטענת הסנגוריה וגרסת הנאשם הינה גרסה כבושה ושקרית, אשר לא מצאה תימוכין בראיות נוספות. עם זאת הוסיפה התובעת, כי אף אם תתקבל גרסת הנאשם כי המתלונן הוא הראשון שאיים עליו באמצעות אבן, הרי שיש לקבוע כי הנאשם ביצע עבירה תגרה.
בית המשפט: עדי התביעה לא אמינים
בית המשפט קובע כי יש קושי משמעותי להעריך את מהימנות דבריו של המתלונן, הן בתחנת המשטרה והן בבית משפט, והם מעלים ספק בגרסתו. כמו- כן בית המשפט קובע עובדה זו גם כלפי עדי הראיה האחרים (קטינים גם הם), ועל כן לא קובע ממצאים לפיהן.
לגבי הנאשם, בית המשפט התרשם כי דבריו קוהרנטיים ולא מצא ממש בטענת התביעה בדבר עדות כבושה של הנאשם.
לאור העובדה שבית המשפט לא יכול ליתן אמון מלא בעדויותיהם של עדי התביעה, נוכח הספקות שצצו בגרוסתיהם, הוא קובע כי אלה פועלים לזכותו של הנאשם. בית המשפט מוסיף כי אין בידיו ממצאים שבאמצעותם ניתן לקבוע כיצד התפתחה ההתגוששות, מה חלקו של כל אחד בארוע והאם הנאשם פעל להגנתו העצמית. בית המשפט מוסיף כי נוכח העובדה שלא הוגש כתב אישום כנגד המתלונן, אין מנוס מלדחות את עתירת התביעה לקבוע שהנאשם עבר עבירת תגרה.
בית המשפט לא חוסך ביקורת מהתנהלות הגורמים, עת נגררו הקטינים, שטרם מלאו להם 14 שנים, לחוויה מאתגרת, סבוכה ומורכבת, אשר הובילה את כלל המעורבים למקומות לא רצויים. לטעם בית המשפט, יש לבחון ולבדוק אם לא רצוי וראוי היה לנהל את הדברים אחרת.
סיכום: בית המשפט מורה על זיכוי הנאשם מחמת הספק, בביצוע עבירת תקיפה.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
