מחדלי החקירה הובילו לזיכוי מהריגה ברשלנות
על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נסע במכוניתו בשעה 6:40 בשדרות ירושלים בקרית ים במהירות 35 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת הינה 50 קמ"ש. בעודו נוסע צפונה, החל הולך רגל לחצות את הכביש בכיוון נסיעתו של הנאשם. הנאשם, שיכול היה להבחין בהולך הרגל עת החל לחצות את הכביש, המשיך בנסיעה במהירות האמורה ורק בהגיעו סמוך אל הולך הרגל החל לבלום את רכבו ופגע בו עם הדופן הקדמית של הרכב. כתוצאה מהתאונה נגרמו להולך הרגל חבלות קהות בחזה בדרגת חומרה קשה מאוד. הוא הובהל לבית החולים, שם אושפז עד שלאחר כשלושה שבועות נפטר כתוצאה מהחבלות שנגרמו לו בתאונה.
ערכאה ראשונה: הרשעת הנאשם בגרימת מוות ברשלנות
בית המשפט לתעבורה קבע כי הנאשם איחר בתגובתו כאשר הבחין במנוח שנייה אחת עובר לפגיעתו במנוח. בית המשפט קבע כי שדה ראייתו של הנאשם בכיוון המנוח היה נקי ממכשולים ויש בעובדה שלא הבחין במנוח בפרק זמן כה משמעותי כדי ללמד על חוסר תשומת לב ורשלנות מצדו. בנוסף, נקבע כי נהג בדרך עירונית הגובלת בבנייני מגורים, מדרכה וחניות צריך לצפות כניסת הולכי רגל לכביש גם שלא במעבר חצייה. יתרה מזאת, הנאשם עצמו העיד כי היה מודע לכך שהולכי רגל חוצים את הכביש באותו מקום בו המנוח חצה את הכביש ובהתאם היה עליו לצפות אפשרות זו גם כאן.
במסגרת פסק הדין שניתן קבע בית המשפט כי יש להתחשב ברמת רשלנותו של הנאשם, אשר לא הייתה גבוהה, שכן מהירותו הייתה מתחת למהירות המותרת והפגיעה במנוח הייתה שלא במעבר חצייה. כן נקבע שיש להוסיף לכך את רשלנותו התורמת הממשית של המנוח אשר התפרץ לכביש בריצה שוטפת, בין רכבים חונים ושלא במעבר חצייה. לפיכך נגזרו על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל אותם ירצה הנאשם בעבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים, פסילה מלנהוג או לקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים בפועל ופיצוי למשפחת המנוח בסך 10,000 ₪.
הפיכת פסק הדין וזיכוי הנאשם בערעור
הנאשם הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בטענה כי לא התרשל בנהיגתו. בין טענותיו הוא מתייחס למחדלים בהתנהלות החקירה שהובילו למספר פגמים חמורים שפגעו בהגנתו. בין היתר, לא הייתה מניעה לגבות מהמנוח עדות מפורטת על האירוע כאשר פונה לבית החולים בהכרה מלאה. בנוסף, היה ניתן לחקור את אמו של הנאשם שישבה ברכב לצדו, ושנפטרה מאוחר יותר ולא יכלה להעיד במשפט.
בית המשפט המחוזי בחיפה החליט ברוב דעות לקבל את ערעורו של הנאשם ולזכות אותו מעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית. בית המשפט פסק כי "בנסיבות העניין, על בסיס הנתונים כפי שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, לא ניתן לבסס הרשעה מעבר לספק סביר". לדברי בית המשפט, החלטת בית המשפט השלום לתעבורה התבססה בעיקר על נתונים של הבוחן המשטרתי לגבי מהירות הריצה של המנוח, מהירות הנסיעה של הרכב וזמן התגובה. ואולם, לטענת השופט רון שפירא מדובר בנתונים ש"הינם תולדה של הערכה ולא ניתן לומר עליהם כי מדובר בממצאים בדוקים ומדויקים". גם השופט אברהם אליקים הצטרף לדברים אלו ואמר כי למעט מרחק הליכתו של המנוח, "כל הנתונים האחרים הם פרי הערכות או השערות סטטיסטיות, בנסיבות אלו איני סבור כי הוכחה אשמתו של המערער מעבר לספק סביר". נטען גם כי לכך יש להוסיף את מחדלי החקירה, שכן "מאחר ומדובר בנתונים על בסיסם מושתתת ההרשעה, יש במחדלים אלו כדי לפגוע בהגנת המערער."
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
