הערעור נדחה: הקטין שהורשע בהריגה יירצה מאסר ממושך
המנוח החל לצעוק "תעזרו לי, הורגים אותי, אני מת"
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין הנאשם לבין המנוח – קטין יליד שנת 2000, התגלע סכסוך. ביום 7.1.2015 בשעה 21:38 לערך הגיע הנאשם לקיוסק במרכז המסחרי ברחוב התנאים בעיר חולון. עשר דקות לאחר מכן הגיע המנוח לקיוסק. על רקע הסכסוך ביניהם, החליט הנאשם להתעמת עם המנוח, ולשם כך המתין לו ליד מספרה הנמצאת בקרבת המרכז המסחרי. כשהמנוח התקרב למספרה, הנאשם החל לרוץ לעברו. המנוח נמלט מהנאשם אל היציאה האחורית של המרכז המסחרי, והנאשם המשיך לרדוף אחריו בעודו מקלל וצועק "בן זונה", עד שהצליח להשיגו. בשעה 21:54 לערך הנאשם שלף סכין שהיה ברשותו ודקר באמצעותו את המנוח בצווארו ובישבנו. המנוח החל לצעוק "תעזרו לי", "הורגים אותי" ולאחר מכן צעק "אני מת", "אני מת". מיד לאחר הדקירה, הנאשם נמלט מהמקום כשהוא מותיר את המנוח מדמם, עד אשר נקבע מותו.
הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירת הריגה. יצוין, כי במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המאשימה תעתור לעונש מאסר בפועל לתקופה של 10.5 שנים, לצד מאסר מותנה ופיצויים להורי המנוח (תפ"ח 54540-01-15).
בית המשפט המחוזי בחן את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות הריגה שמבוצעות על ידי קטינים שנסיבותיהן דומות למקרה דנן, וכן את פסיקת בית משפט העליון באשר לאימוץ הסדרי טיעון, ומצא כי המגמה היא שעל בית המשפט לאמץ הסדרי טיעון, למעט במקרים חריגים ונדירים. לאחר שאיזן בין כלל השיקולים, בית המשפט המחוזי קבע כי הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים הוא סביר ומאוזן ויש לכבדו. עוד מצא בית המשפט המחוזי כי נוכח כובד השיקולים לחומרה שעומדים לחובתו של הנאשם, ובפרט עבירת האלימות החמורה שביצע הנאשם ונסיבות ביצועה, יש לאמץ את רף הענישה העליון לפי הסדר הטיעון – דהיינו, עונש של 10.5 שנות מאסר בפועל; מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת המנוח בסך 150,000 ש"ח.
בית המשפט העליון: "הנאשם המיט חורבן על שתי משפחות"
לקראת הדיון בערעור, הוגש תסקיר שירות מבחן לנוער עדכני בעניינו של הנאשם. מן התסקיר עולה כי הנאשם, כיום בן 19, בעל קווי חשיבה עברייניים, עם עליות ומורדות בתפקודו, בעל בעיות משמעת וחוסר מוטיבציה לטיפול. עם זאת, צוין כי בחצי שנה האחרונה חל שיפור בהתנהגותו בבית הכלא, וכי כיום הוא מצהיר על נכונות לשיתוף פעולה בטיפול. באשר ליחסו לעבירה, נמסר כי הנאשם מתקשה לבטא אמפתיה כלפי המנוח ומשפחתו, וכי עדיין התובנה והחרטה אצלו נמוכות והוא מצוי בשלבים התחלתיים של הפנמת משמעות מעשיו ולקיחת אחריותו עליהם. בנוסף, צוין כי משפחתו של הנאשם מתמודדת עם מצוקות רבות, וביניהן קשיים כלכליים, רגשיים וחברתיים, מצב רפואי לקוי של האם וכניסה של האב למאסר ממושך.
הנאשם, באמצעות ב"כ עו"ד קובי בן שעיה, טען בדיון בערעור כי בית המשפט המחוזי שגה עת הטיל על הנאשם עונש ברף העליון של ההסדר – הן מבחינת רכיב המאסר בפועל והן מבחינת גובה הפיצויים, וזאת בעיקר לאור: היות הנאשם קטין בעת ביצוע העבירות, הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים נוכח קשיים ראייתיים רבים, נסיבותיו האישיות לקולה, וביניהן גילו הצעיר; סיפור חייו הקשה; היעדרו עבר פלילי; הערכת שירות המבחן כי רמת הסיכון הנשקפת ממנו היא נמוכה מבינונית; הודאתו ולקיחתו אחריות, לרבות הזמן השיפוטי שנחסך עקב כך. הסנגור הוסיף כי בית המשפט המחוזי לא נתן מספיק משקל גם לפגיעה הקשה במשפחתו, שנובעת מן המאסר הממושך שהוטל עליו. נוסף על כך, הוטעם כי הנאשם נדרש לרצות מאסר מופרד וקשה יותר ממאסר רגיל, וזאת בשל כך שאביו ריצה מאסר בעבר והיה מוגדר כאסיר בעל סכסוכים – ועל כן הוא עצמו מוגדר כאסיר הפרדה. לבסוף, נטען כי העונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת, וכי הדבר מהווה טעם נוסף לקבלת ערעורו.
לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור, ולאחר שמיעת הצדדים, בית המשפט העליון מגיע למסקנה כי המקרה שלפניו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבותו.
בית המשפט העליון מציין את חומרת מעשיו של הנאשם, אשר גרם במעשיו למותו של נער צעיר בן 14, ובתוך כך המיט חורבן על שתי משפחות: משפחתו של המנוח, אשר איבדה את היקר לה מכל, ומשפחתו שלו. בית המשפט העליון קובע כי מעשיו של הנאשם מחייבים ענישה משמעותית שיהא בה כדי לבטא את סלידתה של החברה ממעשים אלה, וכן שיהא בה כדי להרתיע את הנאשם עצמו ועבריינים פוטנציאליים אחרים מהתנהגות דומה.
"העונש שהושת על הנאשם הינו עונש ראוי אשר הולם את אכזריותם הרבה של מעשיו"
באשר להשגותיו של הנאשם בכל הנוגע לפיצוי שהוטל עליו, בית המשפט העליון דוחה טענה זו על הסף, שכן משפחת המנוח כלל לא צורפו כצד לערעור. ובין היתר מציין כי המדובר בפיצוי סביר וצודק בנסיבות העניין.
בית המשפט העליון חותם החלטתו בכך שמציין כי לא נעלמה מעיניו הפגיעה בנאשם הנובעת לא רק מאורך המאסר אלא גם מאופי המאסר אותו עליו לרצות – כאסיר בהפרדה, אך יחד עם אלה, יש לקחת בחשבון את הפגיעה הקשה שפגע הנאשם בקדושת החיים, הערך המוגן ביותר בחברתנו, ושאלה מחייבים ענישה הולמת.
בהתחשב בכל השיקולים הרלבנטיים, נחה דעתו של בית המשפט העליון כי העונש שהושת על הנאשם הינו עונש ראוי אשר הולם את אכזריותם הרבה של מעשיו. במצב דברים זה, ובפרט היות הנאשם אשר בעת ביצוע המעשים היה קרוב לגיל הבגרות, לא מצא בית המשפט העליון כל הצדקה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ועל כן דוחה הערעור (ע"פ 8242-15).
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
