הודאת שווא - תהיות באשר לחוק הקיים בעקבות פרשת טובינסקי
בימים האחרונים הוזכרה בתקשורת פרשת הוצאתו להורג של סרן מאיר טובינסקי (כך רשום על מצבתו, בעוד במרבית המקומות רשום טוביאנסקי). מאיר טובינסקי היה חבר ב"הגנה", שירת בצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השניה והתמנה למפקד שדות התעופה של ירושלים עם הקמתו של צה"ל.
כמהנדס בהכשרתו עבד במקביל לפרנסתו, כפי שהיה נהוג אז, בחברת החשמל הירושלמית שנוהלה על ידי הבריטים. בעקבות הפגזת מתקנים של ההגנה, שרות הידיעות (הש"י) של ה"הגנה" בראשותו של בארי חיפש את "הבוגד" שמסר מידע על המתקנים ובשלב מסוים עלה שמו של טובינסקי כחשוד. עד מהרה, ביום 30.6.48, טובינסקי הורשע במסירת ידיעות לאויב בבית דין שדה. בעקבות פנייתה של אלמנתו לבן גוריון, משפטו של טובינסקי נחקר והתברר כי לא היה כל בסיס להאשמתו, הופץ ברבים כי הוא חף מפשע וכי הוצאתו להורג הייתה טעות טרגית.
כיום יש כמעט תמימות דעים שמקרה דומה לא יכול לחזור על עצמו בישראל. טובינסקי נחקר על ידי שלושה קצינים שגם בעצם שימשו בהמשך גם השופטים בבית דין השדה, הוא לא זכה לייצוג של סנגור, נשפט והוצא להורג באותו יום, ללא אפשרות לערעור. אכן נראה שאנו היום בימים אחרים, עם מערכת משפט מפותחת ומסודרת , וליקויים כאלו וטעויות טרגיות בסדר גודל כזה לא יחזרו על עצמם.
אבל דומה בעיני שעניין אחד מהפרשה הטרגית הזו לא חזר וצף בהזכרת פרשה זו בימים האחרונים – בחקירה וב"משפט", טובינסקי הודה לכאורה במיוחס לו. על פי פסק הדין שפורסם בזמנו בעיתון מעריב: "הנאשם נחקר ביום 30.6 בידי איסר ב. והודה באשמתו: מסירת מקום..." . על פי פסק הדין, טובינסקי הודה במסירת מסמך לצבא הבריטי ובו פירוט מקומות בהם היו מפעלי תעשייה צבאית שהפכו מטרה להפגזות מצד הירדנים. בחקירה שנערכה לאחר מכן, התברר כי טובינסקי "הודה" במסירת מסמך אחר שלא היה בו דבר ממה שיוחס לו ושעשה זאת במסגרת קשרי העבודה האזרחיים שלו עם הבריטים. בית המשפט שהרשיע בשנת 1949 את בארי בהריגתו של טובינסקי קבע כי פסק הדין נגד טובינסקי "היה מבוסס על טעות פאטלית שהביאה למותו של אדם שלא הוכחה נגדו כל אשמת בגידה".
בין אם הוצאה מטובינסקי הודאת שווא על ידי חוקריו ובין אם אימרתו פורשה בשוגג כהודאה, ברור כי הרשעתו התבססה על הודאה בעובדות לא נכונות. אפשרות כזו שרירה וקיימת גם במשפט הפלילי היום. לפי סעיף 12 לפקודת הראיות, הודאת נאשם במשטרה, המכונה "הודאת חוץ" (בשל היותה מחוץ לבית המשפט) עלולה לשמש בסיס להרשעת נאשם אם בית המשפט השתכנע כי היא ניתנה באופן חופשי ומרצון. הפסיקה הוסיפה דרישה לקיומו של "דבר מה" נוסף, מעין סימני אמת שיסירו החשש לאי מהימנות ההודאה. בפועל, די נדיר הוא מצב דברים בו בית המשפט פוסל הודאה ויש אף המכנים את הודאת הנאשם "מלכת הראיות". אולם בהיסטוריה המשפטית אנו עדים למקרים רבים בהם התברר כי אדם שהורשע על סמך הודאתו הינו חף מפשע ושחוקרי המשטרה הטיבו לשתול "סימני אמת" בהודאתו של נאשם. דו"ח ועדת גולדברג משנת 1994 עסק בסוגיה זו והציע מספר תיקונים למצב המשפטי הקיים, אלא שבעיקרם הם תנאים נוספים לקבילות הודאת חוץ של נאשם ולהרשעה בהתבסס עליה. אולם נראה בעיני כי גם תיקונים מרחיקי לכת, ככל שיהיו, לא ימנעו אפשרות של הודאת שווא.
הודאה של אדם בעבירה - דבר שעלול לשלול את חרותו, להזיק לו, לפגוע בשמו הטוב ולעיתים לשנות את חייו – הינה בדרך כלל מעשה לא טבעי ולא רציונלי. זאת כפי שגרימת נזק עצמי מנוגדת לטבע האנושי החותר לשימור עצמי (ואף להעצמתו). לכן, בעיניי, כל הודאה חשודה באי מהימנות ורצוי להסיר מספר החוקים האפשרות להרשיע על סמך הודאת חוץ. בשונה מכך, הודאה שניתנת בבית משפט, לאחר יעוץ בסנגור, לימוד חומר ראיות ושקילת החלופות ללא לחצי רקע של חקירה – הינה רציונלית יותר ויש להניח כי היא מטיבה עם הנאשם בהשוואה לניהול משפט עם הוכחות. חקירה במשטרה צריכה לעסוק באיסוף ראיות לבירור האמת ולא להתמקד בחילוץ הודאה מחשוד. דווקא היום, כשהחיים שלנו מתועדים יותר במצלמות אבטחה, מסרונים, דואר אלקטרוני, כשכמעט לכל דבר יש חתימה דיגיטלית, כשראיות מדעיות הפכו למהימנות ונפוצות, וברשות המשטרה אמצעים טכנולוגיים – פוחת הצורך בהודאה מהחשוד. לא ברור מדוע חוקר רואה אתגר בשכנוע חשוד להודות. וכי להשיג ראיות ללא הודאה, אינה מאתגרת יותר? אני מקווה לימים אחרים בהם ימחק סעיף 12 לפקודת הראיות ולימים בהם טוען המעצרים או שופט לא יאמרו "החשוד לא משתף פעולה, אז זה מאריך את החקירה". ימים אלו יחזקו את המשפט הפלילי ויהפכו אותו להוגן יותר, נכון יותר וערכי יותר.
בימים אלו בהם צפה שוב פרשת טובינסקי, העסיקה אותי השאלה התיאורטית – מה היה קורה אם טובינסקי היה מלווה על ידי סנגור במשפטו ומשפטו היה מתנהל בבית משפט אמיתי היום ולא בבית דין שדה? – האם גם אז היה סיכוי שיורשע רק על סמך "הודאתו" בחקירה? כמובן שלא ניתן לתת תשובה מוחלטת אבל התחושה שלי היא שהדבר אפשרי.
לפני כעשרה ימים נערך בקיבוץ הראל, סמוך למקום הוצאתו להורג של טובינסקי ז"ל, טקס הסרת הלוט משלט הנצחה וערב עיון לזכרו. טקס זה היה בבחינת תיקון היסטורי ומוסרי לפרשת טובינסקי. הטקס היה יוזמה של אנשים פרטיים ולא של המדינה (צה"ל או גוף ממשלתי) וחבל (אם כי ההשתתפות בטקס של הפצ"ר והשופטת בדימוס דליה דורנר העניקו נופך ממלכתי יותר). לטעמי, התיקון לא הושלם ודרוש גם תיקון משפטי – ביטול האפשרות להרשעה על סמך הודאת חוץ. תיקון כזה, יכול להיעשות רק על ידי המדינה.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
